על מנת להבטיח שמי הברז יהיו בטוחים וראויים לשתייה, קבעה מדינת ישראל תקנות המגדירות את תקן איכות המים, אופן דגימת המים, מיקומו ותדירות הדגימה. תקנות אלה נקראות תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי השתיה), תשל"ד - 1974 (נוסח משולב 2001). בתקנות אלה מוגדרים למעלה מ-75 פרמטרים (מיקרוביאליים, כימיים ואחרים) הבוחנים את איכות המים, כל זאת על מנת להבטיח שהמים שמסופקים על ידי התאגיד הם מים איכותיים ומתאימים לשתייה.
בדיקות מיקרוביאליות
מטרתן של בדיקות אלה הינה איתור של קבוצות חיידקים, אשר יכולות לרמוז על הימצאות של זיהום. קבוצות החיידקים הנבדקות כוללות חיידקי קוליפורם, חיידקי קוליפורם צואתי, חיידקי סטרפטוקוקוס וספירה כללית של חיידקים.
בדיקות כימיות, פיסיקליות ורדיואקטיביות
בדיקות כימיות ופיסיקליות מבוצעות במקורות מי השתיה, המשמשים לאספקת מי שתיה (קידוחים, מעינות ובריכות מים). הבדיקות כוללות:
-
11 חומרים אי-אורגניים, כגון כספית, כרום, ניקל, עופרת ועוד.
-
19 חומרים כימיים בעלי השפעה אורגנולפטית, הגורמים להפרעה בטעם המים, צבעם וריחם, אך אינם מזיקים לבריאות, כגון אבץ, גופרה, נחושת, כלוריד ועוד.
תדירות הבדיקות ברשת אספקת המים
-
מידי שישה חודשים: ברזל, נחושת, אבץ, עופרת, כרום ופלאתים (במידת הצורך).
תדירות הבדיקות במקור המים
|